היום רוצה לשתף את קוראי היקרים, בסיבה העיקרית, שבגללה אני מחזיקה תמיד תמיד, ממחטות אף על הפסנתר…. ( לא תמוה בעינכם?)

בתחילת התהליך -כשאני פוגשת תלמיד\ה חדש\ה יש איזו הפרדה, (חומת מגן…) משהו שהתלמיד לא מספר לי עליו… זה יכול להיות החלום הגדול שלו – להיות תותח על בשירה, שאולי הוא אפילו לא מוכן להודות בפני עצמו – על החלום הזה, ואפילו לא לפני השינה…

זה יכול להיות קשור בצורך בהכרה והוקרה של הסביבה, וזה יכול להיות משהו רגשי, שהוא "נושא" על גבו מהעבר, או סוג של בושה במשהו, אולי תשוקה חזקה למימוש, או סוג של מסר שאינו מודע לו.

מה שאני קולטת בלי מילים זה:  קודם נכיר, קודם שיהיה ביננו אמון גדול, במילים אחרות:"בואי תראי לי שיש עם מי לדבר, שאני יכול לסמוך עלייך"…

ואז באיזה שהוא שלב בדרך, אם התלמיד מספיק מחוייב לדרך של עצמו, ומאפשר לעצמו לחלוק איתי כל פעם פיסה אחרת מעולמו – נפתח פתח בחומת המגן, והסיפור האישי מתחיל לאט לאט לצאת..

לפעמים נפתח הפתח לרווחה, כמו שער גדול שנפתח, ויש איפשור של שיתוף מידע אישי  נוגע, שעשוי בנקודה הזו, אף לשנות את החיים של מי שעומד מולי…

ולפעמים זה קורה לאט לאט, בפסות קטנות.. כמו אגוז שנפתח לאט, בכל פעם, עוד חתיכת קליפה נושרת, ומתגלה העוצמה של הדבר השלם..

וכאן נמצא הסוד בעבודה על הקול ועל שירה – חלק מסוים בעבודה הזו קשור בכל הפיתוח הטכני, וחיזוק השרירים שעוטפים את בית הקול, הקואורדינציה בינהם, ושיחרור חללי התהודה, להדהד בחופשיות ובעוצמה את הצליל שמופק ממיתרי הקול, כדי להגיע לשליטה וירטואוזית בהפקה הקולית.

ומה שאף אחד לא מדבר איתנו עליו – זו העבודה וההתפתחות הרגשית שאדם עובר, כאשר הוא מאפשר לעצמו, להיפתח ולחוות הרבה יותר מאשר המילים והצלילים …

הצליל הוא בעצם רק המפתח – או "הגל" : מנעד התדרים, הצורות וההרמוניות שעליו הרגשות נישאים…

הזמר עובר חיבור פנימי המאפשר לו לגעת ברגשות עמוקים, ולהעביר את התחושות שלו, ואת המסרים הנמצאים מתחת לטקסט – אל השומע, לרגש את השומע, לאפשר לו לחוות, ולהיות לרגע חלק מעולמו הריגשי של הזמר..

ברגעים אלו קורה קסם גדול – חיבור של אחדות בין השר למקשיב, יש הזדהות של השומע, ותחושה של שיתוף עמוק, ונגיעה בנקודת המרכז של לב השומע, זו הנקודה בה השומע מרגיש שהוא מכיר את האדם השר, הוא נפתח לרגשות של עצמו, או לסיפור אישי (זה מה שהזמר בעצם מזכיר לו…), ונוצר שם קשר חזק בין הזמר\ת למקשיב.

אז כן, סוד העבודה עם הקול טמון ביכולת שלנו להביע רגש, לשחרר מטענים רגשיים, להיות בקשר עמוק עם קשת הרגשות של עצמינו, ולהיות מסוגלים להעביר אותם לשומע – גם בלי להגיד באופן מפורש, מהו הרגש שאותו אני מביע עכשיו, זה הסוד, וזו האמנות – לשדר רגש, להקרין אותו, וליצור אצל השומע הזדהות רגשית, אמפטיה, חיבה, הערצה ותחושה של קשר עמוק עם הזמר\ת אפילו מבלי להכיר אותה\ו כלל באופן אישי..

אם הפוסט עזר לך להבין משהו חשוב על עצמך, אשמח לשמוע ממך בתגובות.